ההתנסויות שלי מגוונות. אני פוגשת הרבה אנשים טובים ומגלה מקומות קסומים.
הרגעים האלו תמיד פוגשים אצלי את ה- יאאאא, איך לא הכרתי אתכם / את זה עד היום? 
נראה לי שאם הגעתי למשהו טוב ויש לי מה להגיד עליו – תהנו גם אתם.
וכן, זה חזק ממני! לפרגן ולהגיד תודה.

לחכות שזה יהיה מושלם או פשוט לצאת לדרך? להבין מה בדיוק אני עושה או להוציא את מה שיש לי ולזרום עם התוצאות ולתקן תוך כדי? בשאלות הללו עסקתי היום תוך כדי שאני מסיימת הליכת בוקר שכללה האזנה לבחור מיוחד שהגעתי אליו לא מזמן (סיפור בפני עצמו) בשם ליאור פרנקל.

מי מכם מכיר פודקאסט? שמעתי על הדבר הזה לא מזמן וליאור היה הראשון (זה לא נשמע ממש טוב). אז אתמול בנסיעה לעבודה הקשבתי לפודקאסט הראשון בחיי של ליאור פרנקל ערך עם יונית צוק ונדלקתי על זה ברמות. ממש. עד כדי כך שכל היום חיכיתי להיות שוב ברכב כדי לסיים את ההאזנה המעולה. הייתי מרותקת. את הבוקר היום התחלתי בהליכה. יותר נכון להגיד שמאוד רציתי ללכת אבל משהו עצר אותי. אותו הדבר שעוצר אותי כל בוקר וערב – סתם עצלות. אין ממש סיבה. אני הרי יודעת שההליכה עושה לי טוב ומסייעת לי לפתוח את היום בשמחה ובכל זאת העצלות מנצחת אותי כל פעם מחדש.